דיסוציאציה בשיקום

חיים בסרט

התרשמות ממפגש הלימוד בנושא דיסוציאציה של ארגון יספר"א ב- 18.6.2018 בסינמטק ת"א. אביעד גוטמן – עו"ס בקהילה תומכת בית אחווה – רעות ירושלים

הכנס התחיל בדיוק בזמן. זאת אולי מפני שההתחלה הייתה הסרט 'פרשס'. לכן גם אף אחד לא הכין וריכך את המכה לבטן שחטפנו במהלך הסרט. הסיפור עוקב אחר נערה עם סיפור חיים אכזרי המפתחת הפרעה דיסוציאטיבית (ניתוק) כתגובה לפגיעה מינית מתמשכת. הניתוק שהיא חווה "מסייע" לה להימנע ממגע עם החוויה הנוראית והתפיסה העצמית הבלתי נסבלת. הגיבורה רואה עצמה בזמן הניתוק 'בסרט'  כדמות שונה וזוהרת. 'פרשס' מספק כמה סצנות מצמררות על חייה הקשים של הנערה ששמה פרשס (תרגום:יקרה, אהובה) ועל ה'סרטים' שהיא חווה. בהמשך היום, בהרצאה של פרופ' דני ברום, נשמע כי היו כאן עידונים וסוף עם אופטימיות מסוימת בהתאם למסורת בהוליווד. כלומר, המציאות עוד יותר קשה! 
לאחר ההפסקה והכיבוד האיכותי (אני מניח שהמעיים של החברים היו קצת מטולטלים) נכנסנו חזרה לאולם לטובת האספה הכללית של יספר"א.
פרופ' דני ברום המנהל המיסד של המרכז הישראלי לפסיכוטראומה (מטי"ב) ומרצה באוניברסיטה העברית, שם זכיתי ללמוד אצלו, הנו אחד המומחים הגדולים בטיפול בפסיכוטראומה. פרופ' ברום נתן לנו טעימה מהנושא של הפרעה דיסוציאטיבית.
מסתבר כי אנחנו כאנשים בוגרים לוקחים כמובן מאליו את החוויה הקוהרנטית של אישיותנו, של רצף הזמן, של הסביבה וכו', אך לא לכולם תמיד החוויה היא כזו. דובר על כמה סוגים של דיסוציאציה 'על הרצף':
• אמנזיה - אובדן זיכרון (ביחס לעניין או תקופה מסוימת ועד תקופות ממושכות)
• דפרסונליזציה  - כגון מבט על הגוף מבחוץ
• שינויים וחילוף בזהות – ריבוי זהויות
בכל 'רצף' ישנן תופעות 'לא פתולוגיות' המוכרות לכולנו כגון בשכחת הדרך שעברתי בזמן הנהיגה וכן מצבים חלקיים של התופעות הנ"ל ומצבי ביניים (כגון רמה של בלבול בזהות). פרופ' ברום טען בתוקף כי לא מאבחנים מספיק את ההפרעה הזו. זאת, בין השאר, מכיוון שמטופלים פחות מצהירים על כך, בשל הדמיון לעתים להפרעות אחרות ועקב חוסר ידע של המטפלים. 
עבורי כעו"ס בשיקום מסר מרכזי בהרצאה היה כי יש להבחין בין פסיכוזה לדיסוציאציה למרות הדמיון הרב ביניהם וכי חשוב לבחון מחדש עם מה מתמודד האדם. לצורך ההבדלה הסביר פרופ' ברום, ממש על קצה המזלג, כי בדיסוציאציה רואים תופעות שיותר ממוקדות סביב הטראומה.
לגבי הטיפול, שיש לקחת בחשבון שאורך זמן ממושך, נאמר כי הוא מתמקד הרבה בויסות רגשי ומטרתו לעזור בעיבוד הטראומה ובאינטגרציה של הזהויות והחלקים המנותקים, אשר מבטאים חלקים שונים ומשמעותיים של הנפש/אישיות.
באופן סמלי, כשיצאתי מהסינמטק הרגשתי כי הייתי לכמה שעות ב'סרט' מפחיד ומרתק ופתאום יצאתי לעולם 'אחר'. היה מעניין, חשוב ומשמעותי.