שחיקת עובדים

סיקור הכנס

ענת שינה-קנדיוטי MSW, מדריכה (סופרויז'יון) בשיקום בבריאות הנפש

לכנס שהתקיים ב 25 בדצמבר 2018 בסינמטק בתל אביב, הגיעו עובדים ומנהלים העובדים בשדה השיקום. מי מאיתנו לא חש שחוק בעבודתו? רבות מדובר על האנשים העובדים בשדה השיקום כארבע שנים וממשיכים הלאה לשדות עבודה אחרים. רובנו הגענו ליום העיון בתקווה למצוא תשובות, פתרונות, קסמים.. לחלום מותר!
יום העיון נפתח בחגיגיות ובברכות  של יו"ר יספר"א, הגב' סילביה טסלר לזוביק, ראשת אגף בריאות הנפש במשרד הבריאות, ד"ר טל ברגמן-לוי ומנהלת תחום בכירה שילוב בקהילה במשרד הבריאות, הגב' עדי נאמן.
ראשון המרצים היה פרופ' ירון זליכה. פרופ' זליכה הרביץ את משנתו בלהט ובכאב. אי אפשר היה שלא לשקוע במחשבות על תהליכים כלכליים רחבים ועמוקים שאינם נוגעים בהכרח רק לעולמנו, עולם השיקום. ההרצאה עוררה מחשבות על האוכלוסיה בכלל, על אוכלוסיית העובדים, על עובדי השיקום בפרט.. סברתי שעלינו, עובדי השיקום, סקטור לא חזק במשק הכלכלי הישראלי הנאבק על זכויותיו,המטפלים באוכלוסיה מהמוחלשות שיש בחברה הישראלית, להכיר את הנושאים והתהליכים עליהם דיבר פרופ' זליכה ולא לעסוק רק בתוך ביתנו מתוך ההבנה שהבית הזה הוא חלק משכונה ומעיר הרבה יותר גדולה. עבורי היתה זו הרצאה מלמדת, חשובה ומטלטלת.
בהמשך עלה להרצות ד"ר דרור דולפין. הרצאתו של ד"ר דולפין היתה מרתקת ותחושתי היתה שהוא ממשיג בדיוק רב את תחושותינו כעובדי שיקום וכעוסקים בשדה השיקום. גם ד"ר דולפין, כמו קודמו, פרופ' זליכה, לא דיבר רק על עולם השיקום אלא הכליל את השדה שלנו בשדה הרפואה. ד"ר דולפין הציג מחקרים שנערכו בנושא שחיקת עובדים בתחום הרפואה ולא היה כל קושי לראות עצמנו שם בנתונים. ההבנה ששחיקה מורכבת בין היתר מפערים הולכים וגדלים בין מיומנויות ומשאבים לבין דרישות המערכת, מבקרה ורגולציה שאינה נגמרת, ממדידת איכות שאינה מתחשבת במיקומם של העובדים בבדיקות אלה ועוד. כל אלה עשויים לסייע לנו לפעול בהמשך לצמצום תחושת השחיקה של העובדים בשדה השיקום. ביום העיון השתתפו לא מעט מנהלי שירותי שיקום. רבים מהם יצאו מההרצאה של ד"ר דולפין אמביוולנטים. מחד חשו שסוף סוף ניתנה המשגה ומקום לתחושת השחיקה ומאידך, חשו את תפקידם הכפול בו הם אלה שחשים עומס ושחיקה אך הם אלה שגם מעמיסים ושוחקים.
לסיכום, שתי ההרצאות שפתחו את היום היו מרחיבות אופקים, מאירות עיניים וגם מתסכלות לא מעט. אך לא אנו נתייאש מתסכול. זה הזמן להעמיק ולחשוב ולמצוא פתרונות ואסטרטגיות להפחתת השחיקה שחווים עובדים בשדה השיקום. נראה לי שכדאי לרתום את כל הנוגעים בדבר, מטה משרד הבריאות, יזמים ועובדים. 
עובדים שנכחו בחלק האחרון של היום בו הציגה הגב' איילה פרידלנדר-כץ את הממצאים מקבוצות המיקוד שהתכנסו מבעוד מועד, סיפרו כי העדויות בנושא שחיקה שהציגה מאנשי שיקום, מנהלים ומקבלי שירותים היו אותנטיות וחדות לא פחות מההרצאות. במידה רבה העדויות שיקפו והעצימו את הנאמר בהרצאות וחיברו את הנושא באופן ישיר לשטח. הדיון שהתקיים לאחר מכן איפשר לקהל לבטא את תחושותיו ושאלותיו והיווה את נקודת ההתחלה לחשיבה ושיח לומד ומקדם בנושא זה.

תודה ליספר"א ולפרופ' מקס לכמן על העלאת הנושא החשוב של שחיקת עובדים לסדר היום. העובדים לאורך כל השדרה של העבודה בשיקום ברה"נ הם המשאב החשוב ביותר, הם הכלי, הם המכונות של העולם החדש ועל כן חשוב להמשיך לתת את הדעת על הנושא ולבנות אסטרטגיות להפחתת תחושות השחיקה שלהם.