צרכנים נותני שירות

יום עיון על הערך של תוכניות צרכנים נותני שירות עם ריצ'ארד ויינגרטן
שולה בן-דעת אלפרוביץ', ארגון לשמ"ה

בשמיני בנובמבר 2010 התקיים יום עיון שיועד לצרכנים נותני שירות, עם מר ריצ'ארד ויינגרטן מתמודד מומחה מארה"ב, שהגיע לספר לנו על פרויקטים שקיימים שם. הכנס נערך בחסות יספר"א ותכנית צרכנים נותני שירות של "דרך הלב" ובשיתוף פעולה עם משרד הבריאות ותבת.. אחד הדברים המרגשים והמשמעותיים ביותר בכנס הזה, לדעתי, היה עצם המפגש בין המתמודדים הפעילים בארץ. היו שם מתמודדים שהכירו זה את זה היטב, כאלו שלא נפגשו זמן רב וכאלו שהכירו לראשונה ביום העיון. צרכנים נותני שירות הוא מושג חדש למדי בארץ ולא כל כך מוכר, אולי אפילו לא מוכר בכלל מחוץ למערכת בריאות הנפש, וההזדמנויות להיפגש הן מעטות. אפשר לקרוא להם פעילים חברתיים או אקטיביסטים, אלא שבכלל לא פשוט להיות מתמודד עם מחלה או הפרעה נפשית ופעיל חברתית. כדי לעשות זאת יש להיחשף במידה זו או אחרת והחשיפה איננה פשוטה בכלל ומחוברת בטבורה לסטיגמה. ובמדינת ישראל הכל חדש יחסית. טוב ממה שהיה לפני כ-18 שנה בה רק החלו אנשים להתעורר ולהבין, שהם לא רק חולים, אלא גם צרכני שירות ושיש להם זכויות. ההבנה שעמיתים יכולים לתת שירות בעל ערך מוסף, רעיון שריצ'ארד ויינגרטן מדגיש, הוא ממש בחיתוליו כאן.
המרחק בין הקבלה של הרעיון והעשייה בתחום בקונטיקט, ממנה מגיע ריצ'ארד, לבין ההתייחסות לאותו רעיון בארץ הוא עדיין גדול מאד. רבים מהדברים עליהם הוא סיפר (כמו קווי טלפון לתמיכת עמיתים, קורסים שונים, שימוש בסיפורים אישיים) נעשו בארץ לפחות ברמה של פיילוט וגם יותר. תוכניות רבות פעלו ונגנזו או הסתיימו (קורסי 'הפעל','להק' 'בנפשנו' ועוד). יותר מכל דבר אחר עורר הכנס את השאלה: מדוע כאן זה כך ? מדוע אין תכניות כמו שיש  בניו הייבן, קונטיקט? מדוע מתמודדים מומחים שנמצאים בארץ (ובהחלט יש כאלה) אינם נמצאים במסגרות דומות ואינם מקבלים התייחסות דומה? נראה שעוד לא השכלנו למצוא את הדרך לשלב את הכוחות האלה במערכת. הסיבה נעוצה ככל הנראה בעובדה ששם ממומנות התוכניות המצוינות האלה ע"י הממשלה ואילו כאן אין תקציבים מיוחדים למטרה זו.

ריצ'ארד מספר שהתוכניות שנהגו ומופעלות ע"י עמיתים צמחו מתנועת הצרכנים, מקבוצות לעזרה עצמית (תהליך שמתרחש גם אצלנו). הוא מתאר תוכניות שנוצרו ומנוהלות ע"י צרכנים נותני שירות במגוון רחב (וזה עדיין כמעט ולא קיים אצלנו) .
מר ויינגרטן מסביר מהם העקרונות של תמיכת עמיתים ומדגיש את היכולת המיוחדת של ההבנה מהמקום שבו 'גם אני הייתי שם', את גובה העיניים. הוא מתייחס להשפעת נושא השיקום הפסיכיאטרי שבשונה מהטיפול מבקש למצוא את הדרך הטובה ביותר לשילוב בקהילה והוא מתייחס לחזון ההחלמה ולערך שלה . אחד הפרויקטים היפים אותו הוא נותן כדוגמה הוא הפרויקט שנקרא  The welcome basket project שמטרתו לאפשר קבלת פנים מכילה וחמה לחוזר מאשפוז .

לסיכום, דבריו של ריצ'ארד והשיחות בין המשתתפים בכנס עוררו ליותר עשייה ומעורבות והפיחו תקווה חדשה בקרב פעילים חדשים וגם ותיקים, שחלקם פועלים זמן רב ומותשים במידה מסוימת מהמאמץ להביא שינוי. השאיפה שלנו בעמותת לשמ"ה הוא להביא פרויקטים דומים לאלו עליהם סיפר מר ויינגרטן לידי מימוש וביצוע ואם שם זה אפשרי אין סיבה שלא נוכל לעשות זאת גם כאן .