תרופות פסיכיאטריות

מבולבלים? גם אנחנו...!
כנס יספר"א השנתי 2017
גפן ניסים, אשת מקצוע בתחום השיקום
"תרופות פסיכיאטריות בקרב אנשים עם בעיות נפשיות קשות - מחקר, ידע מניסיון, גישות ובחירה". זה היה הנושא של הכנס השנתי של יספר"א שהתקיים הפעם באוניברסיטת חיפה בשיתוף עם החוג לבריאות נפש קהילתית, האיגוד הפסיכיאטרי והחברה לפסיכיאטריה בקהילה. לכאורה, עוד כנס שנתי של 'מינגלינג', למידה והתעדכנות, שבסיומו חוזרים המוזמנים, איש איש, לשגרת חייו במערכת בריאות הנפש (כנותני שירות, כמקבלי שירות, כבני משפחה או גם וגם וגם...), אולי קצת יותר יודעים, אפשר שקצת יותר "בעניינים", ולפעמים סתם פשוט יותר רעננים... עד הכנס הבא, שבו שוב כולם נפגשים...
אין מה לומר, כל המרכיבים לכנס מוצלח היו שם: שיתופי פעולה ישנים ומוכרים וגם שיתופי פעולה חדשים; ועדה מארגנת שיש בה נציגות של בעלי העניין השונים (אקדמיה, שטח, מתמודדים ובני משפחה); מרצים בעלי שם מהארץ ומהעולם; עדויות מרתקות של בעלי ידע מניסיון; פאנל שאלות ותשובות בנוכחות כל המרצים; והכל - תחת כותרת מאוד מבטיחה בנושא מהותי וחשוב!
אז למה בכל זאת כל כך הרבה אנשים נצפו זזים באי-נוחות בכיסאותיהם? מדוע הורגשה בקהל תכונה של מוטרדות  וחוסר שקט, מה עם הקולות שנשמעו מדי פעם: "מה? לא הבנתי... אבל מה זה אומר?" או: "תגידו, לא נראה לכם שזה חוסר אחריות להגיד את זה ככה? זה יכול להיות ממש מסוכן!", ואיך זה שבהפסקה, לצד הקפה והכיבוד הקל, היה גם לא מעט בלבול...?
כנראה שככה נראים אנשים, שנחשפו לממצאים מטרידים, המוצגים בכנס אמיץ, שמעז להעלות יותר סימני שאלה מאשר תשובות; אנשים, שנקראו לחשוב מחדש על חייהם (האישיים/המקצועיים/ המשפחתיים), ולהתבונן על אופן קבלת החלטות מכריעות בתוכם, תוך בחינה מחודשת ורצינית של הנחות היסוד עליהן הורגלו להתבסס.
קחו לדוגמא את הנחת היסוד כי "מחלת נפש מקורה בחוסר איזון כימי במוח", שלמעשה, לא הוכחה מעולם. אם כך - מדוע אנחנו ממשיכים להתבסס על פתרונות פסיכו-פרמקולוגיים בהיקף שהולך ועולה כל שנה, ולהשלים עם המחירים הקשים שהם טומנים בחובם?
זאת ועוד, תמיד ידענו שתרופות פסיכיאטריות ברוב המקרים לא מהוות פתרון לבדן, כוללות תופעות לוואי, חלקן ממכרות ואף גורמות לעיתים להופעת מחלות קשות כמו סכרת, מחלות קרדיו-ואסקולריות ולתסמונת המטבולית; אך האם ידענו ששימוש מסיבי בתרופות לאורך זמן עלול להחריף את הבעיה הפסיכיאטרית?
האם עצרנו לשאול איך ייתכן, שככל שעולה השימוש בתרופות פסיכיאטריות, מספר האנשים שמוגדרים כבעלי אבחנה פסיכיאטרית רק עולה עם השנים? מה המשמעות של כל זה בעצם? האם ייתכן ש'הדור החדש' של התרופות ועמו הבשורה לתמיכה בתהליכי החלמה, השתלבות ובריאות נפשית, לאורך שנים משיג בדיוק את ההיפך?
שאלות מטרידות אלה, כאמור, לא הותירו בקהל שום אפשרות לאדישות, ואם זה מה שרציתם, מארגני הכנס היקרים, אז יופי, הצלחתם! תפסתם אותנו! אבל מה עכשיו? מכאן לאן??? היה מאוד ברור שמטרתו של הכנס לא היתה לנקוט עמדה בעד או נגד נטילת תרופות אלא להציף את הנושא על פני השטח ולומר בקול רם: תדעו! תלמדו! תבינו! ואז תבחרו. תבחרו מה, תבחרו כמה, תבחרו לכמה זמן. אל תפחדו להתבלבל... אל תיבהלו מהסיכוי... וקחו אחריות על חייכם. ובזאת חשיבותו הגדולה של הכנס
כנס יספר"א השנה לא היה עוד כנס של "לסמן וי" ולהמשיך הלאה, כי אם מפגש מטלטל עם עובדות, עדויות ושאלות, שאחריו אי אפשר לחזור לשגרה ולראות דברים באותה צורה. ביום למחרת כבר היה ברשותי הספר "אנטומיה של מגיפה" מאת רוברט וייטאקר, שגם הרצה בכנס. ספר חובה!!! מומלץ במיוחד למי שחייו המקצועיים, האישיים או המשפחתיים, נוגעים בבריאות הנפש.