כנס העשור

איילה פרידלנדר-כץ

בכנס העשור של יספר"א השתתפו 1200 אנשים, מכל שדרות המערכת של בריאות הנפש, בהם אנשי מקצוע בשיקום הפסיכיאטרי, אקדמאים, צרכנים ומתמודדים, בעלי תפקידים מהמגזר הציבורי והפרטי, עובדים פרא-מקצועיים ובני משפחה. כולם הגיעו נרגשים לפגוש ולשמוע את פטרישיה דיגן, אורחת הכנס, שהשראתה מלווה רבים מהנוכחים מזה שנים רבות.
בפתח הכנס נתנה פטרישיה דיגן את הרצאתה בנושא "רפואה אישית: אבן דרך בפיתוח של גישת ההחלמה בבריאות הנפש".
בהרצאה זו שיתפה דיגן בתהליך האישי שעברה כמתמודדת, ובתובנה לגבי התפקיד החשוב של רפואה אישית, שכוללת דרכים רבות שבהן אנשים המתמודדים עם מגבלות פסיכיאטריות יכולים להקל ולטפל בקשייהם הנפשיים. רפואה אישית כוללת את הדברים שגורמים לנו לחייך ומביאים לחיינו שמחה ומשמעות. היא כוללת את הדברים הקטנים ביותר שגורמים לנו לשפר את הרגשתנו ולשמור עליה. ניתוח של 2500 סוגים שונים של רפואה אישית אשר דווחו על ידי משתמשים בתכנית Common Ground, העלה 8 קטגוריות של רפואה אישית:
• משפחה/חברים
• מוסיקה, טלוויזיה, קולנוע
• פעילות גופנית
• דת ואמונה
• פילוסופיה אישית
• תחביבים ומשחקים
• קריאה
• מנוחה ומדיטציה
מחקרים הראו ששימוש ברפואה אישית גובר לאורך זמן, ומגביר את האקטיביות בטיפול העצמי. טיפול עצמי אקטיבי נמצא קשור לתוצאות בריאות משופרות.
כוחה של רפואה אישית הוא בשינוי התפישה: רפואה אינה רק כדור שיש לקחת באופן פאסיבי, אלא יכולה להיות משהו שאני עושה; היא מתייחסת לשאלה מה חשוב לי, ולא רק שואלת מה הבעיה שלי ("What is the matter with you" vs. "What matters to you"); הטיפול נוצר במשותף (ולא רק ניתן על ידי אחרים); במקום להתייחס אלי כאדם חולה ("you are sick") אני מתייחסת לכוחות העמידות שלי ("I am resilient"); במקום שיורו לי לקחת תרופות, אני מוצאת את האיזון בין תרופות לבין רפואה אישית משלי.
דיגן הציגה שיטה של שימוש בכרטיסיות, שעוזרת לאנשים לזהות ולהשתמש ברפואה אישית באופן שתואם את הקושי האישי הספציפי שלהם. לדוגמא, כרטיסיה שעוסקת בחשיבה שלילית, שבצדה האחד כתוב המשפט: "אני אקטין ואצמצם את הביקורת הפנימית שלי", ובצידה השני מופיעה דוגמא כגון: "אתה לוזר", והסבר כי בכל אחד מאתנו שופט פנימי שמזין את החשיבה השלילית שלנו. לצד זאת נותר מקום שבו המשתתף יכול לצייר או להדביק תמונה המבטאת את הביקורת הפנימית שלו. בדוגמא אחרת, כרטיסיה שמציעה להתייחס בחמלה לקולות, הדגימה כיצד שימוש ברפואה אישית מאפשרת לשנות את ההתייחסות לקולות, ולראות בהם סימני אזהרה שנועדו להגן עלי. יחס חומל כלפי הקולות מאפשר להתמודד איתם טוב יותר מבלי שישבשו את שגרת היום.
עקרונות ודוגמאות אלה של רפואה אישית מציעים דרך מאתגרת ואמיצה, שמצביעה על ההעזה שדרושה על מנת לעבוד מתוך חמלה ואנושיות לנוכח מצבים נפשיים קשים.

בהרצאתה השנייה, התמקדה פטרישיה דיגן בתכנית "Common Ground", במסגרתה הוקמו לצד מרפאות לבריאות הנפש מרכזים לתמיכה בקבלת החלטות בהובלת עמיתים. מרכזים אלה מסייעים לאדם להמשיג את צרכיו ולקיים דיאלוג מועיל עם הצוות המטפל. בעוד שביקור שגרתי אצל הרופא נראה כך: כניסה, המתנה, שיחה אצל הרופא, מענה לשאלותיו, כתיבת מרשם לתרופות, וסיום הביקור; הרי שבגישת "Common Ground" במקום המתנה לרופא, המטופל נכנס למרכז עמיתים לתמיכה בקבלת החלטות, שם הוא נעזר בכרטיסיות רפואה אישית, ובוחר "הצהרת כוח" ("Power statement") שבאמצעותה מובהר כיצד הוא רוצה שהטיפול יעזור לו. בתהליך זה הלקוח גם מקבל סיוע בקבלת החלטות באשר לשימוש בתרופות ובאמצעים אישיים להחלמה, ואף יכול לעקוב אחר מצב בריאותו בהשוואה לביקורים קודמים במרפאה. בתהליך זה השיח עם הרופא משתנה, ומתקבלות במשותף החלטות המכוונות לצרכים האישיים שהגדיר הלקוח. שיחה זו מתייחסת לאופנים שבהם הצוות יכול לתמוך באדם ולדרכים שבהן הוא יכול לעזור לעצמו. פטרישיה דיגן הוסיפה וסיפרה על אמצעים ושיטות שפיתחה במסגרת תכנית Common Ground, כפלטפורמה חדשנית להטמעת רפואה אישית במערכת בריאות הנפש.
במסגרת פאנל שנערך בהנחיית פרופ' מקס לכמן, ניתנו חמש נקודות מבט המתכתבות עם פועלה של פטרישיה דיגן לקידום והטמעה של גישה מכוונת החלמה בבריאות הנפש. דברים מאירי עיניים נשא כל אחד מהדוברים. פרופ' דיויד רועה, דיבר מזווית אישית כאח שכול, וכן כחוקר מרכזי ומרצה בכיר בחוג לבריאות נפש קהילתית; גב' שרה דאעס עיראקי, האירה נקודת מבט חשובה וייחודית על קידום החלמה ושינוי מותאם תרבותית בחברה הערבית; גב' נילי אהרונוב, חברת הנהלת "עוצמה", הציגה את הזווית המשפחתית הקריטית לקידום תהליכי החלמה; גב' ליון גאי-מאיר, מנהלת תחום ידע מניסיון באנוש, הציגה את התפקיד המרכזי של עמיתים והידע שלהם על החלמה, השואב מניסיון עשיר ורב ערך שהוא חיוני לקיומם של שירותים מכווני החלמה; ולבסוף, מר אבי אורן, יו"ר המועצה הארצית לשיקום נכי נפש בקהילה, האיר את השינויים שדרושים במערכת בריאות הנפש, ואת תפקידה של המועצה, ביחד עם ארגונים נוספים, להשפיע ולשנות. פרופ' מקס לכמן סיכם את הפאנל באתגרים הניכרים שניצבים בפני מערכת בריאות הנפש בישראל, לנוכח פערים בולטים בין גישה מכוונת החלמה לבין המציאות שפוגשים מתמודדים בבואם לקבל עזרה במערכת.
אף שהדרך שלפנינו ארוכה ועתירת חסמים ואתגרים, דבריה של פטרישיה דיגן, ודרכה הכה מיוחדת, הרגישה והאישית לתאר את תובנותיה, הותירו בכולנו השראה רבה ותקווה לשינוי מכוון החלמה. כנס העשור היה עבור המשתתפים בו הזדמנות יוצאת דופן של מפגש, שיח, והעצמה, כיחידים וכשותפים לדרך.