התערבויות מקדמות החלמה

סיקור (מתוך עלון יספר"א)- יהודית גלברד, MSW, מנהלת השרות הסוציאלי, המרכז הרפואי לבריאות הנפש לב-השרון

ב- 15 בספטמבר 2011 באולם שבמרכז הרפואי לבריאות הנפש בבאר-שבע, נאספו יחדיו מתמודדים, אנשי מקצוע משירותי שיקום בקהילה ואנשי טיפול מהמרפאות ומבתי חולים, לסכם שנה של שיתוף פעולה יוצא דופן בין האגודה הישראלית לשיקום פסיכיאטרי (יספר"א), איגוד הפסיכיאטריה, המרכז לבריאות הנפש באר-שבע, המרכז להכשרה ולחקר שירותים ומדיניות בתחום בריאות הנפש אונ' חיפה, מערך השיקום בקהילה והאגף לבריאות הנפש במשרד הבריאות.
שיתוף הפעולה בין גורמים אלה נועד בניסיון ראשון להטמיע התערבויות מקדמות החלמה בצוות של מרכז רפואי. אחת מההתערבויות השיקומיות שהוטמעו הינה תכנית מובנית ומבוססת ראיות של ניהול מחלה והחלמה.
התוכנית הוצגה על ידי פאולה גרבר אפשטיין, שסיפרה על שתי קבוצות המנחים שהנחתה במהלך השנה, מידי שבוע, בהם השתתפו כ-30 אנשי מקצוע: עו"סים, פסיכיאטרים, מדריכי ריפוי בעיסוק ומדריכי שיקום.
כל זוג מנחים הפעיל קבוצת מטופלים לאורך תשעה חודשים, בקבוצות עם משתתפים קבועים. התוכנית מובנית, והנושאים נלמדים או מעובדים, בסיוע חוברות הנחיה.  מפתחי התוכנית הם Kim Mueser ו –   Susan Gingerich והיא תורגמה והותאמה לישראל ע"י שלמה קרביץ, נעמי ורבלוף,  דייויד רועה ופאולה גרבר אפשטייןמאוניברסיטאות חיפה ובר-אילן
בסה"כ השתתפו בתוכנית כ-140 מתמודדים, ב-20 קבוצות, מ-9 מסגרות שונות.
פאולה התייחסה לעקרונות המנחים של התוכנית: המשמעות של התקווה, מקומו של המתמודד כמומחה, הדגש על הבחירה העצמית, השותפות של האדם ומקומו הצנוע של המנחה של הקבוצה.  במהלך השנה הקבוצות עוסקות בתשעה נושאים שונים, המקנים כלים להתמודדות עם מחלת הנפש וכוללים מתן ידע על המחלה ועל הדרכים היעילות להתמודד עמה.  כמאזינה ומכירה את נושא ההתמודדות עם מחלות נפש, התכנים לא היו חדשים אך הדרך המובנית, הבהירה, המכבדת את רמת ההבנה של כל מתמודד, הייתה בהחלט מרשימה. ניכר שהתוכנית מכוונת היטב לקהל היעד, ונותנת כלים ממשיים למתמודדים, לשם ניהול מחלתם.. התפיסה המכבדת את האדם המתמודד ניכרה מאופן ההגשה ומאישיותה הקורנת של פאולה.
ההרצאה השנייה הייתה של דר' פייפר מאייר, מאוניברסיטת צפון קרוליינה בארה"ב. נושא ההרצאה היה "התערבויות מכוונות החלמה עם אוכלוסיות מגוונות".  דר' מאייר דיברה על האתגרים שבהחלמה: מתן עזרה לאנשים להבין מהי החלמה לצד סיוע למציאת נתיב ההחלמה הייחודי להם. היא התייחסה לאתגר שבשילוב ההחלמה בחיים בכלל, חזרה אל המודל הידוע של דר' פטרישיה דיגן ושוב התייחסה לאזורים בחיים הנותנים סיפוק לעומת אלו שאינם מספקים.
בהמשך התחברה לנושא הכנס, וליתרונות של ניהול החלמה. הדגישה את החשיבות של מתן בחירה לאדם להגדיר מהן המטרות אליהן הוא שואף. רמת הפירוט בכל עניין הייתה גבוהה מאד: היא תארה איך כל נושא צריך להיבדק לעומק, עם מי לחלוק את הבחירה וכו'. דר' מאייר נתנה הנחיות מפורטות כיצד על המטפל לעבוד עם המטופל.  לעתים נדמה היה שההנחיות מפורטות מידי, יורדות לרמת פירוט מיותרת אצל אנשים העוסקים בנושא ומכירים את הדברים מקרוב. לעתים אפילו אינן משאירות מקום לידע וליוזמה של הצמד מטפל ומשתקם.
בחלק השלישי והאחרון התייצב פאנל מכובד על הבמה שכלל אנשים שנטלו חלק בתוכנית, מטפלים ומתמודדים. הפאנל כלל את ד"ר תמר ליברמן, שהנחתה קבוצת נשים, את סמדר קומיסר, עו"ס העובדת באשפוז יום ואת רותי לוי, מפקחת קלינית, אחות פסיכיאטרית במקצוע מביה"ח,  את מירב בן הרוש-צרויה, עו"ס ומנהלת סניף אנוש באר-שבע, ואת איברהים אלטאונה, עו"ס מחברת אלונים העובד ברהט, שעבד עם מטופלת בודדת מרהט, שדיברה נפלא אך ביקשה להישאר בעילום שם. המשתתפים סיפרו על חוויית ההשתתפות בתוכנית, שכללה לא פעם יציאה מתוך עמדות מקובעות ונכונות להתנסות בדרך שונה, מאתגרת אך מספקת. במיוחד נגעו דבריה של דר' ליברמן, הפסיכיאטרית וכן דבריה של המתמודדת מרהט, ששיתפה אותנו בדרך המשמעותית שעשתה, כאישה בחברה מסורתית וכנפגעת נפש.
לסיכום, הכנס העשיר את הידע, חיזק את התפיסה  שמתמודדים מסוגלים לנהל את מחלתם היטב, ובעיקר שכנע ביכולת להטמיע תכניות שיקומיות חדשות במסגרות שונות, ובקרב המטפלים והמתמודדים גם יחד.