הגדרה עצמית

"הגדרה עצמית מיושמת כאשר יש לאנשים מקסימום עצמאות והזדמנויות לקבל החלטות משמעותיות לגבי חייהם, שליטה בניהול כספיהם, ובחירה היכן לגור ולעבוד ..."
(UIC, Self-Determination Knowledge development workgroup, 2002).

תיאוריית ההגדרה העצמית מניחה כי בני אדם מתפתחים, משיגים מטרות ורווחה אישית ככל שמתקיימים בחייהם התנאים למילוי צרכיהם הבסיסיים. מחקרים מצאו שלושה צרכי יסוד החיוניים ליצירת מוטיבציה ואיכות חיים: הצורך באוטונומיה, מסוגלות וקשר לאחרים, כאשר בכולנו מובנה הצורך למלא אחר צרכים אלה. עם זאת, ישנם הבדלים ניכרים בין סביבות שונות מבחינת מידת התמיכה שהן מעניקות למילוי צרכים בסיסיים אלה. האופן בו אדם מתנהג ופועל בכל סביבה מושפע רבות ממידת תמיכתה בצרכים אלה. לכן האופן והמידה שבה הסביבה מכבדת את האוטונומיה של הפרט, מדגישה תחושת מסוגלות ותחושת שייכות וקשר עם אחרים, משפיעים במידה ניכרת על השגת התוצאות הרצויות באותה סביבה. התערבויות ושירותים מכווני החלמה עוסקים למעשה בהשגת מענים לצרכים בסיסיים אלה של הגדרה עצמית. במיוחד יש להדגיש בהקשר זה את הצורך באוטונומיה, כתנאי בסיסי להתנהגות מתוך הנעה עצמית, וכמענה חיוני כשמדובר בהתמודדות עם מחלות נפש והשלכותיהן החברתיות, העלולות לפגוע ביכולת ליזום או לבטא העדפות אישיות. לכן שילוב של מרכיבים המעודדים ותומכים באוטונומיה האישית בשירותי הטיפול והשיקום הוא חיוני לקידום תהליכי החלמה. ההגדרה העצמית מהווה עיקרון מרכזי בשיקום הפסיכיאטרי, כהכרה בסיסית בתפקידו האקטיבי של המתמודד בניהול המחלה ותהליך ההחלמה.
(Cook & Jonikas, 2002 ; UIC Research & Training center on Psychiatric disability and the self-determination knowledge development workgroup, 2002 ; Mancini, 2008 ).