מוכנות לשיקום (Readiness)

תהליכי החלמה ושיקום של אנשים המתמודדים עם הפרעות פסיכיאטריות יכולים להיות ארוכים ומאתגרים. תנאי חיוני על מנת להתחיל במסע החלמה ושיקום הוא היות המתמודד בעל רצון להציב לעצמו מטרה שיקומית והיותו בעל מודעות לגבי הדרך הכרוכה בהגעה אל מטרה זו. ללא מוטיבציה ומודעות, הסיכויים להצלחת התהליך השיקומי נמוכים ביותר.
מוכנות לשיקום היא מודל והתערבות שפותחו על מנת לבדוק ביחד עם המתמודד את מוכנותו, ובמידה וישנו פוטנציאל לכך - לעורר את המוטיבציה הפנימית של המתמודד ולפתח את המודעות, הדרושים לקראת הצבת מטרה שיקומית.  
בניגוד לשאלונים או הערכות קונבנציונליות, תהליך מוכנות לשיקום אינו עוסק במילוי שאלונים לצורך הערכת מצב קיים. אלא זוהי התערבות דינמית הנעשית בשיתוף ושותפות עם המתמודד, ומכוונת לא רק לוודא את מצבו של המתמודד אלא גם לפתח העצמה והכוונה עצמית של המתמודד במידת האפשר.  במסגרת סדרת פגישות, נבדקים באופן שיטתי מגוון היבטים של תפקיד ספציפי בסביבה מוגדרת (לדוג' עובד כחנווני בחנות כלבו). כך המתמודד מקבל הזדמנות לבחון בעצמו את מידת העניין והמחויבות שלו לשינוי, כמו גם להעריך את גורמי התמיכה הדרושים לו לתהליך של שינוי (המתייחס לשינוי הסביבה או התפקיד הנוכחיים). 
על פי רוב, התהליך (שיכול לכלול מספר פגישות) מאפשר למתמודד לעבד באופן מעמיק היבטים והשלכות של מצבו העכשווי מבחינת מידת שביעות הרצון שלו, הביטחון שלו ביכולתו לעבור תהליך של שינוי, התקווה שלו, כמו גם הרחבת המודעות שלו לגבי תפקודו מבחינה סביבתית. התהליך כולו מתרחש בשותפות עם איש השיקום ובסגנון מכוון החלמה.
סיומו של התהליך מאפשר למתמודד ולאיש השיקום להעריך נכון יותר את מיקומו של המתמודד בתהליך ההחלמה שלו: האם הינו מוכן להתחיל בתהליך שיקומי? או שמא כעת יהיה יעיל יותר לפתח את המוכנות שלו לתהליך שיקומי? או האם בשלב זה, למעשה, יוכל להיתרם יותר משירותים חלופיים מכלל השירותים הקיימים בתחום בריאות הנפש ושירותי קהילה? מיפוי זה הינו קריטי להגברת סיכויי ההצלחה של תהליכי שיקום, ועל פי רוב אינו נעשה כלל במערכות בריאות נפש מסורתיות.
מודל השיקום הפסיכיאטרי של המרכז לשיקום פסיכיאטרי בבוסטון מדגיש את החשיבות של הערכת ופיתוח מוכנות לשיקום (Readiness Assessment and Development ) שנועד לסייע לאנשים לברר את מידת  עניינם ונכונותם להגדיר מטרות אישיות, אשר על בסיסן ניתן להציב מטרה שיקומית לטווח של 6-24 חודשים הקרובים ולהתחיל לבנות תוכנית התערבות, הכוללת, במידת הצורך, גם קבלת שירותים\התערבויות שיקומיות.
התערבות הערכת המוכנות מתמקדת בתהליך תגליתי בו המתמודד ואיש השיקום מתמקדים בבירור שיטתי ומובנה של חמישה מימדים:
זיהוי  מידת הצורך בשינוי – המידה בה האדם מרוצה ומצליח בסביבתו הנוכחית. צורך בשינוי נובע מחוסר בהצלחה או בשביעות רצון מסביבה או מתנאים קיימים (לדוג' במגורים, עבודה, או סביבה חברתית).
תיקוף המחויבות לשינוי – המידה בה האדם מאמין שהשינוי הוא חיוני, אפשרי ובעל השלכות חיוביות ומאמין שאנשים המשמעותיים יתמכו בו בשינוי זה. מחויבות לשינוי נובעת מבירור אמונה אישית בכך ששינוי הוא נחוץ, אפשרי ובעל השלכות חיוביות (קרי מסוגלות עצמית).
זיהוי סגנון אישי של קרבה אישית – המידה בה האדם פתוח לתקשר/להתחבר עם אנשים, הנובעת מבירור והתאמת הסגנון הבינאישי של המתמודד לאיש השיקום המלווה  אותו בתהליך השיקומי.
הערכת מידת המודעות עצמית – המידה בה האדם מודע לערכים ולרצונות האישיים בהקשר לסביבה מסוימת ותפקיד מסוים לגביהם נבחן השינוי הנדון.
הערכת מידת המודעות סביבתית –  המידה בה האדם מודע למאפיינים וסוגים שונים של סביבות חיים (קרי, מגורים/לימודים/עבודה/חברה) שבהן האדם עשוי לחוות שיפור בהצלחה ובשביעות הרצון.

התערבות להערכה ופיתוח המוכנות לשיקום כוללת עבודה על פעילויות לפיתוח המוכנות, כגון פעילות של למידה ושל שיפור המוטיבציה לשינוי לקראת מוכנות. פעילויות לפיתוח המוכנות מבהירות לאדם האם להגביר את מעורבותו והשתתפותו בתהליך השיקום, והן מכוונות לאותם מימדים בהערכת המוכנות שבהם הוא חושב שטרם השלים והגיע למוכנות מלאה.

חשוב לציין שלמרות שניתן ציון (בין 1-5) לכל מימד בהערכת המוכנות, אשר לעיתים משמש מוסדות בריאות נפש לקביעת המשך צעדים שיקומיים – התהליך אינו מסתיים בהגעה לציון קונקרטי. למעשה,  חלק חשוב ובלתי נפרד ממנו הוא דיון מעמיק עם המתמודד על משמעות הציונים האלו ומה הוא לומד מהם. פעמים רבות, עיבוד זה הוא חלק משמעותי בהגברת המודעות של המתמודד למצבו ביחס לתהליך ההחלמה והשיקום שלו ומיפוי צרכיו באופן מדויק ונגיש יותר. תהליך הגברת ידע, אינו רק הוספה של מידע שהיה חסר למתמודד, אלא (במידה ונעשה כיאות) הוא תהליך טרנספורמטיבי המגביר את המכוונת העצמית שלו, מספק תובנות ומעצים את המתמודד לגבי זיהוי הצעד הבא הנכון לו להמשך המסע בדרך ההחלמה.
(Cohen, Nemec, & Farkas, 2000 ;Cohen, Forbess, & Farkas, 2000 ; Farkas, Cohen, McNamara, Nemec, & Cohen, 2000 ; Farkas, Sullivan-Soydan, & Gagane, 2000 ; Farkas & Anthony, 2010 ).