יספר”א
האגודה הישראלית לשיקום פסיכיאטרי (ע”ר)

שילוב מתמודדים בקהילה: משיתוף פעולה ליצירה משותפת
12.12.2016

סיכום הכנס השנתי של יספר"א, 12.12.16, רמת גן

מטרתו של הכנס היה להציג את המושג "יצירה משותפת" והשלכותיו הפרקטיות, להציג את הנעשה באנגליה ולבחון האם שירותי השיקום בבריאות הנפש בישראל בשלים לעבודה בעלת מאפיינים שכאלו וכיצד ניתן לעודדם.
לכנס היו שלושה חלקים- (פתח את היום בברכה מר אברמי טורם, נציב זכויות אנשים עם מוגבלות)


1. הרצאה של פיטר בייטס מאנגליה, מומחה לשילוב קהילתי והכלה חברתית.
2. רשמים מביקור באנגליה של שני חברי יספר"א, בעלי עניין מעולם השיקום ושיתוף בתובנות הנוגעות ליצירה משותפת.
3. פאנל רב משתתפים בהנחייתה של אורלי וילנאי הנוגע להחלת התפיסה במערכת הישראלית.
סיכום זה יסקור דגשים מהרצאתו של פיטר בייטס. כמו כן, מצ"ב לסיכום זה נייר עמדה מרתק שהוכן והוגש לקראת הכנס הנוכחי, הכולל המלצות לקריאה נוספת.
יצירה משותפת של שינוי עוסקת בשבירת התפקידים המסורתיים הקבועים ויחסי הכוח הקיימים בין אנשי מקצוע לבין צרכנים. השקפתו הבסיסית של קהאן עוסקת בצדק והכלה חברתית  (INCLUSION) מתוך אמונה בסיסית בכך שלכולם יש כוחות ויכולת לתרום. ערכי הליבה המקוריים של יצירה משותפת שהגדיר אדגר קהאן (2004), דורשים כי צרכני השירותים יהיו בעלי כוח והשפעה שווים לאנשי מקצוע תוך הכרה מלאה במומחיותם ויכולותיהם המיוחדות (להעמקה והרחבת הידע וההבנה, אנא פנו לנייר העמדה המצ"ב).


פיטר בייטס נחשב מוביל בתחום השילוב הקהילתי באנגליה.  במסגרת עבודתו היה חלק מצוות הפיתוח הלאומי לשילוב באנגליה בין השנים 1999 ל-2013 וכיום הינו עמית יועץ לצוות הפיתוח.  עבד בעבר בשירותי הרווחה ובשירות הבריאות הלאומי באנגליה (NHS). במשך השנים היה מעורב בפרויקטים מגוונים עבור גופים לאומיים. בעבודתו עם יותר מ- 150 נותני שירות פיטר שילב ידע מפורט בנוגע למה שצריך לעשות על מנת ליצור שינוי, יחד עם ההבנה של המציאות הלחוצה והקשה של נותני השירותים בתחום השיקום בבריאות הנפש אשר נמצאים בחזית. פיטר פרסם למעלה מ-80 מאמרים בתחום של תעסוקה, מוגבלות, העצמה ושילוב כולל מספר פרסומים ששימשו אבני דרך במדיניות ובפרקטיקה. מאז 2011 הוא תומך במעורבות צרכנים ומעורבות ציבורית בארגון לבריאות הנפש באוניברסיטת נוטינגהאם.      

  
מתמודדים רבים סובלים מבדידות והדרה חברתית, כאשר מעגלי החיים שלהם מצומצמים בעיקר לאנשים אותם הם מכירים מתוך השירותים שלהם- מההוסטל, מהמרכז התעסוקתי ו/או החברתי. על אף שהשירותים נמצאים בקהילה, עצם הנוכחות הפיזית לא בהכרח מסייעת למתמודדים להכיר לעומק ולרכוש חברים חדשים מתוכה (לא מכרים, חברים).

הנתונים מצביעים על כך שלמעלה משליש מכל מתמודדי הנפש באנגליה מעידים על כך שאין להם חבר טוב לפנות אליו בזמן מצוקה, יש לשים לב שאנשים רוצים להיות בקשר ספונטני והדדי עם אנשים- ולא עם אנשי מקצוע, חונכים/ אחר שמקבלים תשלום בעבור הקשר איתם.


באנגליה ישנם צוותים שתפקידם לאתר מתנדבים שיעבדו עם מתמודד בסביבה הקהילתית, תוך כדי שהצוות מדריך אותם ותומך בהם לאורך הזמן (באנשי הקהילה, פחות במתמודד). זה משהו שמצריך שינוי תפיסתי של אנשי מקצועי וגם שינוי בהבנה של המשאבים שמוציאה המדינה על שירותי בריאות הנפש.
לפי בייטס, קיימים 3 סוגי אתגרים בדרך ליצירה משותפת, שתאפשר למתמודדים להרחיב את מעגלי החיים שלהם;


(א) כיצד תומכים במתמודדים לקחת יותר שליטה על תהליך ההחלמה שלהם?
בייטס נותן דוגמא שהגיע למסגרת של הוסטל ושאל את העובדים לגבי אחד מחדרי ההסבה במקום- של מי החדר הזה? הצוות אמר שזה של הדיירים, ואילו הדיירים אמרו שזה של הצוות, זה החדר שבו הצוות נפגש לישיבות ומפגשים מקצועיים.

(ב) כיצד עוזרים לאנשי שיקום לעשות את עבודתם בצורה מדויקת יותר, כזו שתסייע למי שמקבל את השירות לפתח עצמאות במקום תלות? כיצד מסייעים לעובדי שיקום להתמודד עם האתגרים הרבים שבדרך?


בייטס טוען כי כיום המערכות בבריאות הנפש הינן מבוססות מודל רפואי במהותן, ומכוונות יותר כדי לשמור על הפעילות השוטפת שלהם מאשר על לדייק את השירות שניתן למתמודדים. לדבריו, כל ארגון וכל שירות צריך לבחון היכן הוא עומד ולנסות באופן הדרגתי להכשיר את עובדיו ולהעמיד להם את המשאבים לטובת שינוי תפיסתי מקצועי אשר רואה את מקבל השירות כחלק מהקהילה וככזה, מעביר חלק ממטרות הליווי לסיוע בשילוב אמתי ועמוק בקהילה ולא רק לרכישת מיומנויות או לשילוב במסגרות שיקומיות אחרות.


סיסמה שבייטס משמיע לגבי האופן בו לדעתו עיצוב השירותים והמסר שהם מעבירים למקבל השירות-
Get in, Get it, Get out.   & Get on with your life.

(ג) כיצד תומכים בקהילה להיות מקבלת ומזמינה עבור כל אדם אשר חי בתוכה? הנושא של מתן תמיכה והנחייה לקהילה הוא מאוד משמעותי! בייטס נתן דוגמא על ילד שחי בקהילה מכילה ורצה לתאר להוריו חבר מהכיתה שנבחר לוועד בית- הספר. רק בתיאור השלישי או הרביעי (אחרי שתיאר אותו- הילד עם הנמשים, הילד שטוב בציור, הילד שגר ליד פארק המשחקים) תיאר אותו כ"ילד על כיסא הגלגלים".


בייטס נותן כמה דוגמאות של אנשי שיקום מאנגליה שביצעו התערבויות בקהילה סביב תמיכה טבעית במתמודדים, למשל- בעלת פאב שביקשה הנחייה איך להרגיע מתמודד שאוהב להגיע לפאב לצפות במשחקי כדורגל כשהוא מתחיל להתנהג במורה מעט סוערת. לצד זאת, דיבר בייטס גם על הקושי- ראשית בתפיסה של אנשי שיקום את ההבנה שלהם כלפי תפקידם בחיבור לקהילה ובהמשך גם של המערכות והמנהלים- שלא מכניסים את העבודה עם הקהילה לתיאור התפקיד ולמשאבים העומדים לטובת העובדים.


בייטס מספר, שבשירותים בהם קיים תהליך של יצירה משותפת, לאנשים שמקבלים את השירות-


 יהיה תקציב אישי לקנות את השירות שהם רוצים.
 יכתבו את דוחות ההתקדמות שלהם בתהליך לצד אנשי המקצוע.
 יזמינו בעצמם את אנשי המקצועי וכל הגורמים המעורבים אחת לתקופה לדון בתכנית האישית שלהם.
 יהיו מעורבים בעיצוב השירות אותו הם מקבלים ודעתם תילקח בחשבון ולא רק תשמע.
 יקבלו החלטות לגבי תקציב השירות.
 יראו למתעניינים את השירות, יארחו.
 ילמד את הצוות.
 ייקחו חלק בראיונות עבודה בשירות אותו מקבלים.
 יפרסמו יחד עם אנשי מקצוע מאמרים וטורי דעה.

בייטס מציג תאוריה של רמזורים (The inclusion traffic light, 2006), כהמלצה לפעילות שירותי השיקום בכדי לעודד הרחבת מעגלי החיים למקבלי השירות:

                שירותים במקום פיזי סגרגטיבי, כאשר הקבוצה הינה  הומוגנית (מתמודדים)


                שירותים במקום קהילתי, כאשר הקבוצה הינה הומוגנית (מתמודדים)

                           שירותים במקום קהילתי, כאשר הקבוצה הינה הטרוגנית (מתמודדים ואחרים מתוך הקהילה)

***לפי בייטס, יש מקום לכל סוגי השירותים אך כל שירות צריך לייצר שבילים וגשרים ל"אור הבא" ברמזור.
בייטס מתאר שפעמים רבות אנשי מקצוע מזהים צורך של מתמודד ואז מציעים לפתוח קבוצה עם עוד מתמודדים להם אותו הצורך (בין אם של פנאי ובין אם תורך בתמיכה או במיומנות) Don't start a group, join a group -.
בייטס מדגיש שצוותים צריכים להיות רגישים מאוד בליווי שהם עושים בתוך הקהילה- לעיתים הליווי מסמן עוד יותר את המתמודד, כמו יד גדולה שהולכת מעליו ומצביעה על כך שהוא מקבל תמיכות. יש לדון עם מקבל השירות איך נוח לו לקבל את הליווי, איך איש הצוות צריך להציג עצמו אם בכלל וכדומה. בייטס נותן דוגמא של קבוצה שיצאה לסרט ביחד, דבר נפלא לכל הדעות, אך באמצע האולם אשת בצוות החלה לדבר לכל הרבוצה כמו לקייטנת ילדים. זה רחק מחזק את הסטיגמה בקהילה.
קריאה מומלצת ומעוררת מחשבה בנושא סטיגמה- משל של פינקלשטיין, חוקר בתחום המוגבלות, https://www.independentliving.org/docs1/finkelstein.html

סיכמה- שחף רם- און, מנהלת תחום חברה, פנאי וקהילה, עמותת אנוש.

Peter Bates
Peter Bates
Keynote: Building a community where everyone is welcome
עמוס להמן
עמוס להמן
הרצאה: מישראל לאנגליה וחזרה: האם מה שלמדנו באנגליה רלוונטי למציאות בישראל?
אורלי וילנאי
אורלי וילנאי
שיח פתוח ומונחה בהשתתפות הקהל על הפער בין הניסיון הבריטי למציאות הישראלית
18.06.2018
האספה הכללית יספר"א 2018
טראומות נסתרות בעבודה השיקומית: אבחון וטיפול בדיסוציאציה
22.04.2018
100 דרכים לתמוך בהחלמה (בעברית)
מדריך אנשי/נשות מקצוע בתחום בריאות הנפש מאת: מייק סלייד
הרשמה לניוזלטר
מלאו את פרטיכם לקבלת עדכונים
הצטרף/י ליספר"א