התערבויות עבור המשפחה

עם התפתחות השיקום הפסיכיאטרי בקהילה התעצמה ההכרה במקומם המרכזי של בני משפחה עבור רבים מהאנשים המתמודדים עם מגבלה פסיכיאטרית ולפיכך גם עבור אנשי הטיפול והשיקום, כחלק משיתוף הפעולה בין הגורמים המטפלים במתמודד. התמודדות עם מחלת נפש אצל בן משפחה קרוב משפיעה על כל בני המשפחה והשפעתה מורגשת במיוחד בקרב הורים, בני/ות זוג, אחים/ות וילדים. במרבית המשפחות המטפלים העיקריים באדם המתמודד עם מגבלה פסיכיאטרית הם הורים או בני/ת זוג, ולפיכך מרבית ההתערבויות שפותחו מתמקדות באוכלוסיה זו, אם כי לא אחת אחים/יות וילדים עשויים לשמש כמטפלים עיקריים ולהזדקק אף הם לתמיכה וסיוע כדי להפחית תחושת עומס ודחק. למרות התפתחותן של התערבויות ושירותי סיוע, עדיין משפחות רבות חוות בדידות, דחייה, התעלמות מצרכיהן והאשמה מצד אנשי מקצוע. משפחות אלה מעולם לא הוכשרו או זכו להכנה כלשהי להתמודדות עם טיפול בבן/ת משפחה עם מגבלה פסיכיאטרית והן נאלצות ללמוד להתמודד הן עם ההשפעות של המחלה על ההתנהגות, התקשורת והצרכים של  בן/ת המשפחה והן ללמוד להכיר מגוון של מערכות ושירותים.
התמודדות עם מגבלה פסיכיאטרית אצל בן/ת משפחה קרוב/ה משפיעה על מכלול חיי המשפחה, החל מהסביבה הביתית, העבודה, הפנאי, ההכנסות ומערכות היחסים עם אנשים במשפחה ומחוצה לה וכן התמודדות עם סטיגמה חברתית. לכן ההתמודדות מהווה תכופות מעמסה משמעותית ובעלת השלכות רבות על חיי המשפחה.
המשפחה, כחלק מסביבתו הטבעית של האדם, נתפסת בגישת השיקום הפסיכיאטרי כחלק בלתי נפרד מתהליך השיקום ולאורך השנים פותחו התערבויות שונות שמטרתן לתמוך בהתמודדות המשפחתית באופן שיקדם את השיקום וההחלמה האישית של המתמודד. מחקרים מעידים על יעילותן של התערבויות פסיכו-חינוכיות המעניקות ידע על המחלה, הטיפול והשירותים הרלוונטיים לסיוע, ועל צורך במתן תמיכה פסיכו-סוציאלית למשפחות הכוללת שיפור מיומנויות תקשורת, התערבות במשבר, תמיכה רגשית והדרכה להתמודדות עם סימפטומים של המחלה ובעיות נלוות. ככלל, נדרשת גישה של שיתוף פעולה בין שרותי השיקום והמשפחות, תוך רגישות תרבותית והתאמה ספציפית של התערבויות המותאמות לצרכים ולתפיסות המשפחתיות, לטובת שיפור התנאים הסביבתיים עבור אנשים בהחלמה.
בישראל כיום ניתן סיוע למשפחות במסגרת שירותי סל שיקום, באמצעות מרכזי סיוע למשפחות המעניקים מידע, מספר מוגבל של שיחות פרטניות וקבוצות תמיכה לבני משפחה. שירותים אלה דורשים המשך פיתוח על מנת שיוכלו לתת מענה המותאם לצרכים משפחתיים אינדיבידואליים ומשתנים לאורך זמן.
(Hatfield, Spaniol, & Zipple, 1987 ; Hatfield, 1997 ; Solomon, 2000 ; Corrigan, Mueser, Bond, Drake, & Solomon, 2008 ).